לגור בצימר: מעצב הפנים שהפך את החלל לבית מעוצב וחמים

עיצוב פנים: עומר טל
מיקום: מודיעין – מכבים
גודל: כ-70 מ״ר
הדיירים: זוג + שני ילדים
״גרנו במחנה רמון ברה-לוקיישן ובתקופת הקורונה החלטנו לעבור לגור במודיעין״, מספר מעצב הפנים עומר טל. ״חיפשנו בתים בעיר וגילינו שהדירות במודיעין לא מתאימות לנו. אז עלה רעיון של ההורים של אשתי, שגרים בבית מאוד גדול, שנשפץ חלק ממנו ונהפוך אותו לבית דו משפחתי. אחרי שהילדים עזבו את הקן, הם לא משתמשים בחלקים ניכרים ממנו ויש בו המון חללים לא מנוצלים״.
וכך, עומר ואשתו החליטו להרים את הכפפה ולהוציא את הפרויקט לדרך. הם היו תחת מגבלות של לוח זמנים צפוף במיוחד. ״היו לנו חודשיים וחצי להשלים את הפרויקט ולעבור לגור בבית החדש״, חושף טל. ״השתלטנו על קומה בבית ושיפצנו אותה מהיסוד. יצרנו דירה קטנה בשטח של 70 מ״ר. הגודל הזה הטריד אותנו בשלב הראשון ולא ידענו איך נצליח לחיות בכזה גודל. היה לי ברור שאנחנו צריכים לנצל את השטח בצורה הטובה ביותר, לתכנון ממש טוב, לדאוג שהחלל הציבורי יהיה מספיק גדול ונעים להתקיים בו כמשפחה ורצינו שיהיה המון אור טבעי בחלל״.
״החלל הציבורי פונה לחצר וזו הייתה החלטה שלנו למקם אותו בצורה כזאת, כי לפני השיפוץ הקומה הייתה מחולקת לחדרי שינה ואנחנו עשינו לה הסבה לבית עצמאי – היינו ממש צריכים תוך זמן קצר לבנות את המערכות ולהחליט איך למקם מטבח, סלון, פינת אוכל וחדרים. זה היה ממש לקחת את כל הקומה כמו קנבה לבן ולהתחיל לתכנן מאפס. זה מה שעשינו״.
כיאה לבתים בעיר מודיעין, הבית יושב על שטח מדורג, כך שהחלל הציבורי הוא בגובה של כחצי קומה, מה שמאפשר יציאה לטרסה. ״בזכות המיקום של הקומה, עלתה לנו המחשבה ליצור שני פתחים גדולים בחלל המרכזי, עם יציאה לדק ולמעשה נוצר מצב שמהבית יוצאים ממש אל צמרות העצים, בזכות השיפוע של הבית ותנאי המגרש. מבעד לויטרינה בבית רואים את צמרות העצים. מחוץ לבית יש עץ לימון שממש אפשר לקטוף ממנו ישירות את הלימונים״.
מעצב הפנים חושף את הבחירה בצבעוניות של הבית. ״הסביבה עצמה יצרה את הצבעוניות של הבית. היה לי ברור שצריך להיות קשר בין הצבעוניות של הסביבה – הבית שוכן מעל ואדי טבעי, והסביבה שלו הובילה לבחירה של ה-D.N.A העיצובי של הבית. בחרנו ברצפת פרקט, אבל לא סתם רצפת פרקט, אלא רצפה טיפה כהה ומעושנת. בחרנו בסלון כהה בגוון מעושן והחלטנו להכניס את הירוק של צמרות העצים, שהוא ירוק עז, כחלק מהבחירות העיצוביות״.
״גם אשתי וגם אני נולדנו בסביבה כפרית ועולם המושגים הזה זה עולם שמדבר אלינו״, ממשיך טל. ״הרגשנו שהכוכבים מסתדרים לנו בהיבט הזה עם חיבור לסביבה הטבעית, למה שאנחנו אוהבים יחד עם היכולת לקבל החלטות מאוד מהירות. זה עזר לנו לסיים את הפרויקט תוך חודשיים וחצי. זה גרם לנו להעז. בחירת הצבעים לוותה בחששות, מכיוון שהיא הייתה עלולה להקטין את החלל שגם ככה היה קטן יחסית, אבל דווקא השימוש ברצפת פרקט ויציאה לדק שיוצרת המשכיות ושימוש באותו פלטת צבעים של ירוק שבאה לידי ביטוי בכל הנגרות, שנולדה כהחלטה שהולכים על משהו טוטאלי, עזרו לנו לייצר תחושה שחיים בצימר מאוד ביתי וחמים, בקטע הכי טוב של המונח״.
תהליך השיפוץ כלל את פתיחת החלל וחשיפת הקונסטרוקציה המקורית. ״זה גרם לנו לבחירות מסוימות שלקחנו בתהליך. בחרנו לשלב את אחד העמודים של הבית המקורי ולתת לו ביטוי כחלק מהעיצוב. היה לי ברור שברגע שחושפים את הקונסטרוקציה היא צריכה לבוא לידי ביטוי בצורה הכי אותנטית ולהיות חלק מהבית. היציקה לא הייתה אסתטית אז ביצענו עבודה על הקורות, השתמשנו בטיח ערבה שמצד אחד הוא מאוד סמנטי ושומר על הבטוניות של הקונסטרוקציה, ומצד שני הוא נקי, אסתטי ומייצר קו נעים בחלל. העמוד מחלק את החלל ומגדיר אותו מחדש. הוא מגדיר את פינת האוכל, החלוקה בין הסלון למטבח והוא גם יפה. יכול להיות שאם הוא לא היה, לא הייתי חושב על זה וזה מסוג הדברים שאני אומר ״איזה מזל שזה קרה״ – העמוד ממש מוסיף לחלל ואפשר ללמוד מזה שלפעמים כדאי לנצל מצבים שקורים לנו במהלך העבודה״.
״מכיוון שאנחנו משפחה שאוהבת לארח ולבשל ולמרות שמדובר בחלל ציבורי קטן יחסית״, ממשיך טל, ״יצרתי פינת אוכל גדולה שיכולה להכיל בכיף 9 סועדים, וזאת בזכות ספסל צמוד לקיר שנראה כמו חלק אינטגרלי מהקיר עצמו ומאפשר לנו להציב שולחן אוכל גדול שלא יפרוץ לחלל. זה גם פתרון נוח לניקוי ולמעבר. גם האי משמש לשתי פונקציות שונות – הוא גם מחלק את החלל בין המטבח לסלון וגם מהווה רהיט שמכיל את הטלוויזיה, ספריה וקונסולת משחקים. על האי מוצבות הכיריים אך הטלוויזיה מסתירה אותן ומצניעה את מה שאנחנו רוצים שיראו פחות״.
העיצוב שזור ומגובה בהרבה אמנות תלויה על הקירות ובחפצי נוי שונים, שיוצרים את האופי של החלל ומספרים את סיפור חייהם של בני הבית.
לסיום, מספר לנו המעצב כי בעבודה על הבית נלקחו המון החלטות קטנות שהפכו למשמעותיות. ״בכניסה לבית יש למשל מבואה קטנה והחלטנו להציב שם ארון נעליים ענק. המבואה מאפשרת לנו רגע להיכנס הביתה. אני עובק לאטמוספירה רגועה ונעימה יותר, בעצם דרך שלב ביניים. החלטה נוספת היא הבחירה בדלת כנסיה מזכוכית סבתא ולא מפלדה – היא עדיין מסתירה את מה שקורה בבית ומאפשרת כניסה של אור טבעי וזה מאוד נעים וכייפי״.