להכניס את החוץ פנימה
הקשר בין העונות החמות לסביבת הבית החיצונית הוא הדוק ביותר: אנחנו מבלים יותר בחוץ, ורוצים להכניסו גם אל חללי הפנים. התכנון האדריכלי מדגיש סוג של מיזוג בין חוץ לפנים, כאשר בעונות החמות מתחדדת עוד יותר מגמת טשטוש הגבולות.
מאז שחר האנושות, קיים בנו הרצון להרגיש חופשיים ומחוברים לטבע שסביבנו. אין ספק שמרחבים עם נוף וחללים פתוחים עוזרים לתחושת החופש ויוצרים תחושה של מרחב גדול, מואר ומחובר לטבע. הבנייה בארץ לא תמיד תמכה בחלום הזה. קובי חליפה הבעלים של "ארטפרו" המתמחה בחלונות בלגיים, מסביר "הבתים תוכננו כמו בונקרים קטנים, עם חלונות קטנים והתכחשות לסביבת הבית".
לדברי חליפה "בשנות ה-90 מספר אדריכלים הובילו את השינוי בשיטת הבנייה בארץ, החלו לפעור מפתחים גדולים בחלל הבית והחל רנסנס של בנייה התומכת בטשטוש הגבולות בין הפנים לחוץ, הכנסת הנוף אל הבית ושילובו בעיצוב הפנים, כאשר תכנון הבריכה ומיקומה בחוץ הם קריטיים בתכנון הבית".
"על מנת שהפנים והחוץ יתכתבו בצורה איכותית חובה שיהיה ביניהם סנכרון מושלם. לקוח עם גינה מרווחת, רוצה להכניס אותה לסלון הביתי שלו, להציג אותה לראווה בפני כל מי שנכנס הביתה. ולא רק לטובת אלו שיושבים בחוץ. הגינה היא לא רק חוויה שמעצימה את המשפחה ומאגדת סביבה חברים, היא גם אלמנט עיצובי דומיננטי בתרומתו לבית".
עוד מוסיף חליפה ״הישראלים אוהבים בית מואר. על זה יש הסכמה גורפת- כל אחד שרואה חלונות גדולים, אוהב ורוצה ליישם אותם בביתו״.
״צריך לקחת בחשבון גם את נושא הבידוד. לקחת בחשבון את כיווני השמש והאוויר כדי להבין איפה נכון למקם את המפתחים והאם צריך לייצר הצללות. חשוב להבין מה אנחנו רוצים לקבל מהפתח שלנו – האם אני רוצה להרגיש את החוץ או גם הכנסת אור ואוויר לחלל. כך נוכל להבין איזה מפתחים מתאימים לכל אזור בבית״ מסכם חליפה.
