יזם ללא הפסקה

"בסלון ביתי", משתף אותנו אינג' זאב (זאביק) גינסבורג, "יש כורסת ישיבה שאני קורא לה 'כורסת המחשבות' מכיוון שכל מי שמכיר אותי יודע שהיא משמשת אותי לזמן מחשבה במקרים בהם אני צריך לתכנן מהלך יזמי כזה או אחר או להביא איזה פתרון בומבסטי לבעיה מסוימת עימה אני מתמודד. זאת כורסה שאומנם התחלפה מספר פעמים במהלך השנים, אך הרעיון לשבת בה שלצידי אור מעומעם ולקיים סיעור מוחות ביני לבין עצמי, מלווה אותי כבר עשרות שנים ובהחלט הוכיח את עצמו בעשרות מקרים".
אינג' זאב (זאביק) גינסבורג, יליד 1952, הוא איש שיח מרתק ורחב אופקים שלכל נקודת זמן במהלך חייו יש לו סיפור מעניין, שמצד אחד מגולל את קורות חייו ומצד שני מבליט את הרוח היזמית המלווה אותו מגיל צעיר. "נולדתי ברחוב השוק בשכונת התקווה, להורים ניצולי שואה שעלו ארצה בסוף שנת 1948. מעבר להתמודדות עם טראומת השואה, הוריי התמודדו עם טרגדיה אישית כואבת בעקבות פטירתו של אחי הבכור שמואל ז"ל, אותו לא הכרתי, שנפטר בגיל שנה מדלקת ריאות. האווירה הקשה בבית, השפיעה במידה רבה על שנות ילדותי המוקדמות. גדלתי לתוך בית שסוד גדול מרחף בין קירותיו ואני זוכר שלקראת גיל 12 לערך, קיבלתי החלטה ביני לבין עצמי לפרוש מעולם היגון והצער ולשנות את הפוזיציה שלי בחיים. בהחלטה אישית של ילד מתבגר, בניתי לעצמי מעין עולם משלי והפכתי להיות הבדחן של החבר'ה סביבי. כיום אני יודע שזה היה מתוך ניסיון להדוף בכוח את הצער והיגון שאפיין את הבית".

מגלה את עולם היזמות בגיל צעיר
"כבר בגיל צעיר", משתף אותנו זאביק, "התחילו להופיע אצלי ניצני היזמות ובהיותי בן  12 לערך, התחלתי להעסיק ילדים אחרים בשטיפת חדרי מדרגות בשכונת יד אליהו, השכונה אליה עברה משפחתי בהיותי בן חמש.   כמו-כן, הייתי עומד בתוך אולם הכדורסל ביד אליהו, שבאותן שנים היה עדיין ללא גג, מוכר גלידות ומשקאות קלים לקהל הצופים ומשתדל לראות קצת מהמשחקים. העובדה שהתחלתי להרוויח כסף בכוחות עצמי כבר בגיל כל כך צעיר, תרמה לי רבות בהמשך ועד היום אני נוהג לשתף את סיפורי היזמות הראשונים שלי בכל ערב  מספר הסיפורים אותו אני מקיים מעת לעת בפני קהל מגוון של בוגרי הקורס שלי בטכניון ואלו שאוהבים לשמוע אותי מספר סיפורים.
אחד מסיפורי היזמות הבולטים שלי באותן שנים, קשור דווקא לעולם הצילום. במהלך החופש הגדול לקראת כיתה י"א, עבדתי כשליח על גבי אופניים (רכב צמוד), במגן דוד אדום ברחוב מאז"ה. כך גם הכרתי את תל אביב על בוריה וגיליתי את היופי של העיר על כל רחובותיה וסמטאותיה. במשך כל אותו חופש הגדול, הצלחתי לחסוך סכום נכבד של כסף ובתל אביב של אותם ימים כל חנות שנייה הייתה חנות צילום. החלטתי שאני רוכש מצלמה ועשיתי סקר מעמיק בין כל חנויות הצילום המובילות של אותה תקופה. התברר שחסרים לי 30 לירות לרכישת המצלמה ופניתי לאבי ז"ל על מנת שישלים לי את הסכום החסר. אבי שהיה מופתע מעצם הבקשה, כי עד אז לא ביקשתי כסף מהוריי, ניסה לברר לשם מה אני צריך את הכסף והודעתי לו מבלי להתבלבל שאני עומד לרכוש מצלמה ושאהיה הצלם של התיכון. אבי שתמיד שיבח ואהב את הרוח היזמית שבי, העניק לי את הכסף ועוד באותו היום רכשתי מצלמה משוכללת לאותה תקופה וכאשר הסתיים החופש הגדול וחזרתי לבית הספר פשוט הודעתי למנהל שאני הצלם  של התיכון. עשיתי המון כסף ואפילו יצרתי שיתוף פעולה עם בעל עסק שהיה לו חדר חושך לפיתוח תמונות ברחוב אלנבי בת"א, השגתי מחירים טובים על פיתוח התמונות ובעיקר הצבעוניות וכך גם הגדלתי את הרווח הישיר שלי מעבודתי כצלם בתיכון".
את לימודי התיכון, זאביק סיים בתיכון עירוני ט' בשכונת יד אליהו ולאחר מכן התקבל ללימודי עתודה בטכניון והחל את לימודיו לתואר ראשון בהנדסת בניין. "בגיל 22 כבר הייתי עם תואר מהנדס ביד, אך כעתודאי נדרשתי לשלוש שנות שירות בסדיר ועוד שנתיים בקבע. הצבא לא הסכים לבקשתי לעבוד כקונסטרוקטור ולכן לא חתמתי שנתיים קבע. התגייסתי לחיל התותחנים ולאחר מספר חודשי שירות בסיני שלחו אותי לקורס קצינים שלקראת סיומו נפצעתי קשה מאוד באוזניים ועד היום אני מוגדר כנכה צה"ל. בעקבות הפציעה, נדרשתי לסיים את קורס הקצינים, כקצין שלישות ולאחר שסיימתי אותו בהצטיינות חזרתי לחיל התותחנים, כאשר התפקיד הראשון שלי היה עוזר ראש מדור קצינים ושנה לאחר מכן כבר התמניתי לראש מדור קצינים. בזכות יכולת הזיכרון שלי, ידעתי את כל שיבוצי הקצינים בעל פה ואני מדבר איתך על תקופה שכל הרישומים נעשו באופן ידני ולא ממוחשב כמו היום. הודות לכישורי הזיכרון הטובים שלי, קצין תותחנים ראשי דאז, מינה אותי להיות העוזר האישי שלו. לאחר השחרור מצבא הקבע, המשכתי לשרת בחיל התותחנים במסגרת שירות מילואים, ולאורך השנים עסקתי גם בהפקת אירועים שונים של החיל, כאשר השיא הגיע בשנת 1988, במהלכה נטלתי חלק פעיל בהפקת אירוע ענק לציון 40 שנה לתותחנים בפארק הירקון בהשתתפות למעלה מ-50 אלף איש. לקראת סיום שירות המילואים, בגיל 50, נקראתי לקצין תותחנים ראשי, שוקה דורפמן ז"ל, שלימים היה ראש אגף העתיקות, לצורך קבלת דרגה אישית רב סרן."
הג'ינג'י מגיע לעולם היזמות של החברות המובילות בשוק הנדל"ן
הרזומה המקצועי של זאביק גינסבורג בשוק החופשי, חולש על פני ארבעה עשורים במהלכם הוא היה מעוסק בתפקידי מפתח בחברות המובילות שבנו את ישראל. "בשנת 1981", מספר לנו זאביק, הידוע גם בכינוי המקצועי: 'הג'ינג'י', "התקבלתי לעבודה כמפקח בנייה בחברת אזורים ומכיוון שהייתי מהנדס צעיר בחברה, סיימתי את יום העבודה בשעות הצהרים המוקדמת והחלטתי שאני רוצה למצוא לעצמי נישה נוספת שתעזור לי להתקדם בתוך החברה. פניתי בזמנו למי שהיא מנהל מחלקת קבלנים וספקים בחברה והצעתי לו הצעה שאי אפשר לסרב לה: אני אקח ממנו את כל העבודה הסזיפית של השוואת מחירי בטון וברזל וכדומה והוא בתמורה ייתן לי לשבת אצלו במשרדו ואכן כך היה. לאחר מספר חודשים, אותו מנהל שהייתי כפוף אליו נאלץ לצאת לפנסיה ובתוך החברה ניסו לברר מולו מי מתוך החברה יכול להחליף אותו בתפקיד, כאשר התשובה שלו הייתה קצרה ועניינית:   הג'ינג'י. כך למעשה, התמניתי לראש מדור קבלנים וספקים והתחלתי לעבוד בכפיפות למנהל מחוז תל אביב בחברה. המיומנויות הבינאישיות שלי אל מול הממונים לצד הכישורים האישיים שלי כמהנדס הובילו לכך שהתמניתי למנהל פרויקט שהוקם בזמנו על ידי החברה מול מגרש האתלטיקה הקלה בהדר יוסף ולאחר שסיימתי את הפרויקט בהצלחה יתרה, מוניתי למנהל פרויקט "אזורי חן". תבין, הייתי מהנדס צעיר בן 32 בלבד וכבר מוניתי להיות אחראי על פרויקט הדגל של החברה שכלל 600 יחידות דיור יוקרתיות באחד מהפרויקטים המדוברים ביותר בישראל של אותן שנים".
בהמשך הקריירה המקצועית שלו, זאביק מונה גם למנהל פרויקט במסגרת תהליך ההקמה של פארק המים 'המימדיון' ולאחר פתיחת הפארק, במהלך חודש יוני 1991, הוא התמנה להיות המהנדס הראשי בחברת 'משולם לווינשטין' ולאחר שנתיים מונה לתפקיד סמנכ"ל בנייה בחברה בה הוא היה מועסק במשך ארבע שנים.
"עם סיום עבודתי בחברת 'משולם לווינשטיין', התמניתי לתפקיד סמנכ"ל הנדסה וביצוע בחברת 'דנקנר השקעות'. שם למעשה יישמתי את כל הידע שרכשתי לאורך השנים ובמשך שמונה שנות עבודתי בחברה ניהלתי קרוב ל-30 פרויקטים בסדרי גודל משמעותיים שהבולט ביניהם היה פרויקט 'קריית חתני פרס נובל' במערב ראשון לציון עם 784 יחידות דיור".
"יש לי חושים של זאב שיושב בפתח המאורה ומחכה לטרף"
"בכל חברה בה הועסקתי לאורך למעלה מ-40 שנות קריירה, תמיד הקפדתי להביא איתי את הרוח היזמית, היצירתיות, המעוף, ההומור והלב החם המלווים אותי מגיל צעיר. זה היה בא לידי ביטוי באופן בו קידמתי את האינטרסים של החברה אל מול כל הגורמים הרלוונטיים ותוך כדי לגרוף רווח ישיר של מיליוני שקלים לחברה  בעקבות החלטות עסקיות נכונות שידעתי להגות וליזום.
על אף התנאים הטובים והמשכורות הגבוהות אליהן הגעתי בחברות השונות בהן הועסקתי, את ההון האישי שלי יצרתי באמצעות החושים החדים שלי כמשקיע נדל"ן. לפני יותר מ-35 שנה, עוד בתקופה בה עבדתי בחברת אזורים, החלטתי שאני רוכש דירה להשקעה בפרויקט חדש אותו בנתה החברה. כעובד החברה, הצלחתי למקסם את ההטבות לצורך רכישת הדירה וכך יצא שרכשתי את הדירה הראשונה "על הנייר" בסכום של 80 אלף דולר ולאחר השלמת הבנייה, ממש בשבוע הראשון לאכלוס הפרויקט, הצלחתי למכור את הדירה ב-120 אלף דולר. במהלך השנים, יישמתי את המהלך המנצח הזה שוב ושוב ותמיד ידעתי לזהות את הרגע הנכון לקניה ומכירה, ממש כמו זאב שיושב בפתח המאורה שלו ומחכה לרגע הנכון בו הוא ילכוד את הטרף".
סגירת מעגל בשכונת יד אליהו
"בשנת 2012", ממשיך לשתף אותנו זאביק, "החלטתי להפסיק להיות שכיר ועברתי להיות עצמאי. באותה שנה, הקמתי חברה ליזמות והתחלתי לעסוק באופן דינמי בתחום ההתחדשות העירונית, בעיקר במסגרת פרויקטים מסוג תמ"א 38/2 הריסה ובניה מחדש.  לאחר מספר שנים נכנסתי כשותף – מנכ"ל בחברת אופק העוסקת בתחום ההתחדשות העירונית ובין השנים 2016 ל-2019, ניהלתי שבעה פרויקטים שונים בתחום ההתחדשות שכל אחד מהם טוב יותר ממשנהו.

אחד מהם היה גם פרויקט התחדשות עירונית בשכונת יד אליהו, השכונה בה גדלתי ובה התחלתי למעשה את הפעילות היזמית שלי כילד. מדובר בפרויקט שכלל פינוי של 36 דירות, שאחת מהן הייתה שייכת למשפחתי ואף עוד זכיתי להחתים את אימי ז"ל על מסמכי ההסכם של הפרויקט בדרך להתחדשות. לפני חודשיים הסתיים הפרויקט והוא כולל 112 דירות מגורים חדשות באחד מהמבנים היפים ביותר בשכונה. במקביל ניהלתי עוד שלושה פרויקטים של התחדשות ברמת השרון ובתל אביב ובשנת 2019 לאחר סיום הפרויקטים מבחינתי, החלטתי שאני עוזב את תחום היזמות מהצד היזמי ופונה להיות פרויקטור מנהלת דיירים במיזמי התחדשות"

מה זה אומר בעצם פרויקטור מנהלת דיירים?
"להיות פרויקטור מנהלת דיירים מצריך המון ידע הנדסי לצד כישורים בינאישיים ברמה הגבוהה ביותר ואני בהחלט נושא איתי גם את הכובע המקצועי כמהנדס ומנהל פרויקטים עם ניסיון של למעלה מ-40 שנה וגם את הכובע של האופי הג'ינג'י שלי שתמיד מסייע לי לייצר כימיה טובה עם כל האנשים שאני עובד מולם. למעשה, אני מלווה את הדיירים משלב ההתאגדות ביניהם לאורך כל שלבי גיבוש ההסכם אל מול היזם הנבחר לפרויקט, כאשר אני יודע לעגן את המפרט הטכני הנכון ביותר עבור הדיירים בהתאם לניסיון הרב העומד לרשותי. אני מביא איתי הרבה שנות ניסיון והמון סבלנות על מנת ללוות קבוצות גדולות יחסית של דיירים המתעניינים במיזמי התחדשות.

כיום, נוח לי לעבוד רק על מיזמי התחדשות בתל אביב וברמת השרון מכיוון שאלו הערים בהם ביצעתי מגוון פרויקטים בתחום ההתחדשות ואני מכיר היטב כל החלטה בנושא מצד הרשויות בערים אלו. כפרויקטור מנהלת דיירים אני יודע לשמור ולהגן את האינטרסים של הדיירים לאורך כל הדרך. אני בעצם מוציא מכרז מטעם הדיירים לחמישה עד שבעה יזמים, מצרף מפרט טכני אותו אני הכנתי עבור הדיירים ובפועל זה אומר שהאפשרות של היזם לשנות את המפרט או לעשות כל פעולת קומבינה כזו או אחרת היא חסרת סיכוי מולי. בעצם אני זה שמסכם את המפרט מול היזם ועל מנת לזכות בפרויקט היזם חייב לקבל את המפרט שהוכן לו מראש ואושר על ידי הדיירים".
מרצה מבוקש ליזמות
לצד עיסוקיו כפרויקטור דיירים ויועץ חיצוני לחברות, זאביק שלנו גם נחשב למרצה מבוקש באחד מהקורסים הייחודיים אותם הוא פיתח בשיתוף היחידה ללימודי המשך מטעם מוסד הטכניון. "זה הקורס הראשון בארץ שנשא את המילה יזמות בטייטל שלו" הוא מספר לנו בגאווה. "למעשה מדובר בקורס שעוסק בעולמות היזמות בבניה והוא נחשב לאחד מהקורסים המבוקשים ביותר ביחידה ללימודי המשך של הטכניון. את הקורס אני מעביר כבר שמונה שנים גם בקמפוס הטכניון בשרונה תל אביב וגם בחיפה, כאשר לאורך השנים יצאו מהקורס כבר למעלה מ-300 בוגרים.
למי מיועד הקורס?
"זה קורס חובה ליזמים", טוען זאביק, "הוא מיועד בין היתר ליזמים צעירים בענף הבנייה והנדל"ן, לעורכי דין המתמחים בנדל"ן ולאנשי הייטק המעוניינים לפתח את הצד היזמי שלהם.
במהלך 8 שנות קיומו של הקורס, נטלו בו חלק גם בנים ונכדים של משפחות אמידות בישראל שיש להם קרקעות אותן הם רכשו עם השנים, וכעת, אותן משפחות מפנות בעצם את הדור הצעיר במשפחה ללמוד איך אפשר למנף את הקרקעות ולעשות מהן הון באמצעות יזמות נכונה.
את הקורס שידרגתי לאחר שסיימתי לימודי תואר שני בהצטיינות בחוג לפילוסופיה, מדע ותרבות דיגיטלית באוניברסיטת תל אביב, כאשר מה שהניע אותי לפתח את תכני הקורס היה הצורך הפנימי שלי כיזם להנחיל את ערכי היזמות שלי גם לדור הבא. תבין, אני הגעתי לרווחה כלכלית בחיים ובניתי את עצמי בעשר אצבעות. הצד היזמי שמפעם בי מאז היותי ילד, לא נותן לי לנוח לרגע והוא זה שדוחף אותי להיות בעשייה, לאו דווקא בשביל הכסף, אלא מתוך תחושת שליחות ותרומה לקהילה, גם כלפי הסטודנטים המשתתפים בקורס היזמות וגם כלפי הדיירים אותם אני מלווה במיזמי ההתחדשות לצורך שדרוג איכות חייהם".
לאן מועדות פניך?
"אני אוהב את המקצוע בו אני עוסק מעבר לכל דמיון. אני אמשיך בעבודתי היזמית כל עוד ארגיש שאני ממשיך ליצור דברים חדשים ולהפתיע מחדש את כל אלו שעובדים איתי, בפתרונות מקוריים ויוצאי דופן ולהמשיך להפיץ בין הסטודנטים את תורת "הייזום והיזמות, המחשבה והשכלתנות".
אני מעוניין להמשיך לשמש כפרויקטור לנציגויות בתים משותפים אשר מבינים את החשיבות של הפרויקטור כיועץ אישי לנציגות ולהיות עבורם מטריה אווירית".