קווים לדמותו של הבית הישראלי: אנחנו נועזים יותר, משקיעים בחוץ, אוהבים לארח, והכי הרבה שמים דגש על הפרקטיקה!
ערב יום העצמאות ה-74 למדינת ישראל ביקשנו לבדוק מהם הקווים לדמותו של הבית הישראלי. איפה אנחנו משקיעים הכי הרבה, איזה תהפוכות הוא עבר, האם יש סגנון מועדף עלינו, איזה חלל זכה להשקעה הגבוהה ביותר. בחרנו אנשי מקצוע מצוינים שיתנו את דעתם. כל אחד סיפק את הזווית שלו.
לצד מרכיבים נוספים המאפיינים את האתוס הישראלי, האבולוציה שעברו הבתים בישראל בעשורים האחרונים מעוררת התפעלות גם מעבר לים- מבתי ראשית ההתיישבות שהתבססו על פונקציה בלבד, הבית הישראלי העכשווי מורכב מחללים מנומקים היטב שתוכננו ועוצבו בקפידה ובאיכות שאינה נופלת מפרויקטים מקבילים שמוצגים בפלטפורמות המדיה המובילות בעולם.
כפועל יוצא מכך העיצוב הישראלי מושפע מבליל תרבויות ומנגזרות עיצוב אקלקטיות השאולות ממדינות המקור מהן הגענו המייצגות היטב את כור ההיתוך המורכב והטמפרמנט הישראלי. שילובים בין מזרח ומערב, מודרני ועתיק, FUSION, תעשייתי, י שהופכים את אלה למורכבים ועשירים במיוחד. החוק היחיד הוא שאין חוק וכך נוצרים בתים שמצליחים לזקק סגנון מקומי ההולך ונרקם המושפע גם מתנאי האקלים ומאופי החיים המורכב במדינה, מהמצב הבטיחותי, מהקורונה שעוד מרחפת לה פה ושם, העבודה מהבית כמובן, מעצמת ההייטק שאנו, ועוד ועוד תנאים, מכשולים, חוויות, ואירועים שמשפיעים על הבית הישראלי.
מעצב הרהיטים יפרח בן צבי:
עיצוב ישראלי הינו אקלקטיות של סגנונות. אנחנו קצת מכל דבר. בשנה -שנתיים האחרונות אנשים התכנסו פנימה לבתיהם. הרה ארגון של הבית הותאם לצרכים העכשוויים. חללים התבטלו והפכו להיות חדרי עבודה. פינת האכל שהיתה מרכז הבית, הפכה לורסטילית, לטובת פינת העבודה. הקהל מתכנס פנימה. מבקש משהו פרקטי. פחות בומבסטיות. פחות יפה. פחות שואו כלפי חוץ. יותר דגש לפרקטיקה. עושים שימוש בחומרים יותר חמים, יותר רגועים, יותר עץ, פחות מתכת. בקשה לבית מחבק וחם. קריצה לדברים דומיננטיים במינון נמוך.
מעצב הפנים דניאל מיכאלי:
דגש רבה על פרקטיקה! הפרקטיקה היא מעל לכל, היא באה לידי ביטוי בחומרים עמידים, בצבעים שמטשטשים לכלוך או אבק, בדים יותר קלים לניקוי ועוד. זאת לצד חוויה של הרבה ביחד, של אורחים, של ילדים, של משפחה, כאשר התכנון והחשיבה נעשים סביב חווית האירוח עם דגש על החלל הציבורי, על מנת ליצור חוויה של ביחד, בין אם זה באמצעות בישול משותף, סלון גדול ומרווח, פינת משפחה ועוד. הגוונים הבהירים וגווני הביניים חוזרים ובגדול. הצבע השחור עדין דומיננטי, אבל כן מפנים את הבמה לפסטלים שמתכתבים ביחד עם השחור. מבחינת סגנונות כל אחד והסגנון שלו שזה מה שמאפיין את האקלקטיות שלנו כעם.
מומחית וילונות וטקסטיל שאנל מור:
המפתחים בבית הישראלי הולכים וגדלים, לאורך ולרוחב, על מנת להכניס כמה שיותר את האור הטבעי. בד בבד התריסים הולכים ונעלמים. במקביל, משלבים בבית חומרים וגוונים חמים כמו אפורים בהירים, לבנים שבורים, לצד אלמנטים של עץ בהיר, שבאים בצורה של ריהוט, נגרות, ריצוף וטקסטיל ובו זמנית הלבן הסטרילי הולך ומפנה את מקומו. זאת ועוד ניכרת תעוזה ופתיחות לשילוב טקסטורה וצבע, עם דגש להרבה חום. כאשר בעבר הלא רחוק, המגמה היתה עיצוב סטרילי ושמרני יותר. בנוסף, ניכרת חשיבות רבה לפרקטיקה ולעמידות. חומרים חזקים שעמידים לאורך זמן. מעבר לעיצוב, מספקים אלמנטים פרקטיים כמו סינון השמש.
מעצבת הפנים קרן גנס:
הצרכן הישראלי פתוח יותר בפאן העיצובי. הפתיחות באה לידי ביטוי בצבעוניות ומעט תעוזה. אם זאת שכל אחד מחובר לסגנון זה או אחר, עושה רושם שכן קיימת פתיחות עיצובית. לצד זה, גם קיימת השקעה ניכרת בחלל הציבורי, לאור התכנסות המשפחה וחוויית האירוח שכה מאפיינת מאז ומתמיד את המשפחה הישראלית.
שלומית זלדמן, בעלת משרד לאדריכלות, תכנון ועיצוב:
איחוד חללים. החללים הולכים ומתאחדים האחד עם השני. האמבטיה בחדר שינה. המטבח והסלון מתמזגים. המטבח ופינת האוכל מתערבבים האחד עם השני. הפונקציות מתערבבות. בד בבד אנו הופכים להיות "חכמים"יותר עם פתיחות לטכנולוגיות. זאת ועוד גם חלל החוץ עבר מטמורפוזה של ממש עם השקעה עצומה ותכנון לפרטי פרטים הכולל מטבח חוץ, פינות ישיבה וכמובן איך אפשר בלי בריכה.
