תכנון רווי ניגודים, שילוב בין אטום ומסוגר לפתוח ואוורירי, קונטרסט צבעוני ודרמה בין נפחים הם רק חלק ממאפייני משנתם האדריכלית של הילה ודן ישראלביץ, בעלי המשרד ישראלביץ אדריכלים. השניים דוגלים בהידוק הקשר בין חוץ לפנים וביצירת בתים שאינם נקראים באחת, אלא בשלבים.
יצירת קשרים דינמיים בין חללים הוא מהמאפיינים הבולטים בפרויקטים עליהם אמונים הילה ודן ישראלביץ- בעלי המשרד ישראלביץ אדריכלים. השניים, זוג בחייהם הפרטיים והמקצועיים, ידועים הודות לאדריכלות פורצת הדרך שמעידה על יצירתיות ושונות מחשבתית והתאמת המבנה בצורה האופטימלית לתוואי השטח והאזור. הבתים שהם יוצרים מוגדרים ככאלה המספקים לדייריהם חווית מגורים ומספקים אלמנט חוויתי גם לעוברי אורח הנקרים לאזור. בולטים במיוחד צירי המבט הפתוחים המאפשרים דיאלוג אמיתי בין חוץ לפנים והטמעת תצורות ייחודיות של חומרים, טכנולוגיות, פרטים ומוטיבים מורכבים. כל בית מתחיל מחזון ומדיאלוג משותף המושתת על הבנת הרצונות והצרכים של הלקוחות, התייחסות לתוואי השטח ולסביבה ולמציאת פתרונות אידיאלים כיצד לאחד בין המרחב החיצוני והפנימי.
את משרדם הקימו בשנת 1998. שיטת העבודה הייחודית שהתוו מאפשרת ניהול אופטימלי של הפרויקט בכל אספקט ושלב. בעוד שמתודת העבודה המקובלת במרבית המשרדים כוללת מינוי ראשי צוותים שאמונים על תכנון ועיצוב הפרויקט לאורך כל השלבים, במשרדם תכנון הפרויקט הוא רוחבי: השניים אחראים לכל אורכו של התהליך על תכנון ועיצוב מוקפד ומדויק, ובמקביל הצוות המקצועי במשרד מלווה את הפרויקט באופן רציף כשכל אחד מגבה במומחיותו את השלבים השונים והמורכבים. בראייתם, התכנון המודרני מורכב ומושפע מאלמנטים טכנולוגיים, מבניים ובירוקרטים, על כן הם מקפידים להציע מעטפת שירותים ללקוחות ובכללם צוות מומחים שאמון על הוצאת היתרי בניה המורכבים במקצועיות ויעילות, פרט חשוב ואקוטי לקידומו המהיר של הפרויקט ולהצלחתו המלאה.
השניים שואבים השראות מעולמות תוכן מגוונים ומפתיעים: את הילה מלווים יצר הסקרנות והתעמקות בתכנים טכניים והומניים כבר מגיל צעיר והם אלה שהובילו אותה ללמוד ולהתמקצע בתחום. משנתו המקצועית של דן מושפעת מאהבתו הגדולה למוסיקה. הוא שואב ממנה השראות באופן תדיר ומתרגם אותן ליצירת לכדי מונומנטים ארכיטקטוניים בולטים. האדריכלות התל-אביבית, שמלווה אותו מילדות ועד היום, גם היא משמשת עבורו ככלי לפיתוח כיווני חשיבה ויצירה חדשים.
"כל בית מתחיל מחזון ומדיאלוג משותף שמושתת על הבנת הרצונות והצרכים של הלקוחות, התייחסות לתוואי השטח ולסביבה ולמציאת פתרונות אידיאלים כיצד לאחד בין המרחב החיצוני והפנימי", מסביר דן. "המטרה של כל פרט ארכיטקטוני הוא לשרת פונקציה תוך ניצול השטח הנתון. אנחנו מקפידים כבר בשלבי התכנון הראשוניים לבחון ולפתח את הפרוגרמה בהתייחס לכלל המשתנים אותם אנחנו רותמים כמוטיבים קונספטואליים שמטרתם לנצל את המגרש בצורה המיטבית".
בפרויקטים רבים של השניים קדמת המגרש משמשת ליצירת פטיו המהווה מעין מבואה חיצונית. הפטיו חוצץ בין המרחב הציבורי לממד הפרטי של פנים הבית. מצד אחד מגונן על השוהים בבית ומאידך יוצר דרמה ועניין לאלה הבאים מבחוץ. הוא מהווה אתנחתא בין הכניסה מהרחוב לחלל הציבורי ומאפשר את חשיפת החללים עם הזמן ובשלבים מתוזמנים היטב. בתוך כך הם מרבים להשתמש בחומרים במראה טבעי, במקרים רבים מחוספס וראשוני כדוגמת אריחי בטון, חלוקי נחל, עצים בוגרים הנטועים במעמקי האדמה או אדני עץ רוויי שכבות והיסטוריה. אלה משולבים כבר במבואת הכניסה ומרמזים על העתיד להתגלות עם הכניסה לבית.
הוויטרינות הגדולות שתוחמות בין החוץ לפנים הבית מאפשרות בראייתם ליצור קשר בלתי אמצעי בין שני החללים, כך נוצרי מרחב מואר ואוורירי. הוויטרינות משמשות כחציצה כבר במפגש בין הפטיו החיצוני לחלל הציבורי ומאפשרות הצצה ראשונית לעתיד לבוא. פתיחת דלת הכניסה חושפת את החלל הפנימי שבמרבית המקרים מתוכנן כ-Open Space . את האינטימיות של מבואת החוץ מחליפה פתיחות מרעננת. הרציונל הוא ליצור בית המתגלה בשלבים, כזה שאינו נקרא בבת אחת. בית דימני וחוויתי המספק עניין ושינויים.
אם בחזיתות נעשה שימוש בחומרים דומיננטיים כמו אבן, לוחות חיפוי דמויי עץ ופלדה, פנים הבית מספק מראה נקי, מוקפד ומינימליסטי בצבעוניות מעודנת, לעיתים מונוטונית בתוספת הדגשי צבע נקודתיים בריהוט ובאקססוריז. תכנון הפנים בבתים מאפשר למעטפת לבלוט; הוא אינו שואב מעוצמתה אלא מגבה ומשלים את תפיסת העיצוב כולה. בחירת חומרי הפנים ופרטי הריהוט מדגישה את ההמשכיות בין פנים הבית לסביבת החוץ ומאפשרת ליצור מרחב פתוח. לשם כך הם מרבים להשתמש בחומרים טבעיים כמו במבוק, עץ, מתכת וקטיפה שמסייעים ביצירת הקונספט המבוקש.
