זירת ההתחדשות העירונית רוחשת פעילות יומיומית. פעמים רבות חוברים יחדיו מארגן דיירים, עו"ד ואדריכל. באופן הזה רקמו שלושה שותפים עסקה ייחודית ומעניינת במיוחד ופעלו מטעם בעלי הזכויות, ששמו בהם את מבטחם במתחם מגורים בעיר נחשקת בגוש דן.
במשך למעלה משנה עבדו במימון כיסם הפרטי: ניהלו ישיבות, תכננו, עמלו וגיבשו קונספט מוצע למתחם פינוי-בינוי.
כשהייתה המצגת מוכנה בידיהם, נפגשו עם מהנדס העיר, עם אדריכל העיר וגם עם ראש העיר.
כל אלה נתנו אור ירוק להתחיל בתכנון התב"ע החדשה.
שוחחו ביניהם המארגן, עוה"ד והאדריכל, והגיעו למסקנה, שלא יצליחו להמשיך לממן מכיסם הפרטי את ההליכים הנדרשים עד לאישור התב"ע בוועדה המחוזית.
לאחר סיעור מוחות הוחלט להגיש את המסמכים המוכנים הרלבנטיים לחברת נדל"ן, שתאמץ את הפרויקט העתידי לחיקה, תממן את תכנונו ותוביל עם השלושה את הפרויקט המיועד לאישור התב"ע, מכוחה את היתרי הבניה ולבסוף תבנה את המתחם.
הפרויקט המיועד רחב היקף, והיה ברור לשלושה, שהחברה המבצעת חייבת להיות כזו שתרצה, תדע, ותוכל להתחייב לו.
האדריכל, למוד ניסיון מקצועי רב שנים ובעל מוניטין מצוינים בענף הנדל"ן לקח על עצמו את המשימה. בשל קשריו הענפים השכיל לאתר מספר חברות המתאימות לפרויקט.
לאחר שלושה חודשים שבהם נבדקו על ידי השלושה כל החברות המועמדות בבדיקה מדוקדקת הוחלט פה אחד להמשיך עם אחת החברות.
סגר עורך הדין את החוזה עם הדיירים מול החברה הנבחרת, וביקש מהאדריכל להיפגש עם המנכ"ל על מנת להתניע מחדש את הליך התכנון, ובאותה הזדמנות לסגור מולו את חוזה התכנון האדריכלי.
האדריכל הגיע לישיבה עם המנכ"ל. סמנכ"ל השיווק שמולו התנהל עד כה לסגירת שתה"פ לא נכח בישיבה.
לאחר שיחת חולין קצרה ומנומסת הביט המנכ"ל באדריכל, ובלי להניד עפעף ירה את מילותיו כמו תת מקלע אוטומטי:
"תראה, חשבנו על הכול. התכניות שהכנת לא מספקות אותנו. לדעתנו, אתה לא מתאים להמשיך את תכנון המתחם…"
האדריכל הוכה בתדהמה.
נדרשו לו מספר שניות להתעשת.
הוא נשם עמוקות, ופתח את פיו להגיב.
אלא שהמנכ"ל, בקול רועם ויהיר קטע אותו : "אני מדבר עכשיו. אל תפריע".
האדריכל השתתק לשניה, ואחכ ניסה לענות.
שוב קטע אותו המנכ"ל.
האדריכל התרגז ודרש להגיב.
המנכ"ל ביטל אותו בהינף יד, והבהיר לו חד משמעית, שאין לו עוד מקום בפרויקט.
"אתה מבין שאני זה שהכרתי ביניכם לבין המארגן ועוה"ד, שאני הגורם שהכניס אתכם לפרויקט?…" השתומם האדריכל.
"אין זה רלבנטי, אתה לא ראוי לפרויקט הזה, ולא משנה איך הוא הגיע לחברה שלנו" התריס כנגדו המנכ"ל.
האדריכל לא האמין למשמע אוזניו. השיחה מבחינתו הסתיימה. הוא קם ממקומו, נפרד לשלום ויצא מהמשרד.
לבו הלם בחוזקה.
הוא התיישב במכוניתו מול ההגה והתקשר מיד לשני שותפיו לעסקה: מארגן הדיירים ועוה"ד.
בקצרה סיפר להם על הלך הרוח בישיבה.
פה אחד הגיבו שניהם, הרגיעו אותו והצהירו, שהם עומדים מאחוריו.
"אם אתה לא בעסקה, לא תהיה עסקה!" קבעו נחרצות.
הוחלט שעוה"ד ישלח מייל ברור למנכ"ל החברה.
מנכ"ל החברה ענה מיד למייל. מבחינתו התכנון ייעשה ע"י אדריכל שהוא ורק הוא ייבחר. הוא מוכן להתפשר ולהשאיר את האדריכל המקורי בתנאי, שיעבוד תחת האדריכל שלו.
בחדרי חדרים הסביר לסמנכ"ל שלו שבהמשך הדרך ימצא דרך לגרום לאדריכל להתפטר מהפרויקט ויותר לא ישמעו ממנו.
עוה"ד הודיע למנכ"ל שיוכל לצרף אדריכל נוסף אך ורק בהסכמת האדריכל המקורי.
המנכ"ל הביט בו במבט מתנשא, וענה, שלא רק שלא יבקש את הסכמת האדריכל, אלא מבחינתו הוא עייף מכל הדיבורים המתישים. מבחינתו מעכשיו זה או הוא או האדריכל.
עוה"ד והמארגן ענו בבת אחת : "האדריכל!"
המנכ"ל לא האמין למשמע אוזניו. הפרויקט האטרקטיבי עמד להילקח ממנו… הוא נדחק לקרן זוית. מחד גיסא, את האדריכל לא רצה. מאידך גיסא, כבר הודיע לבעלי החברה שהפרויקט הנחשק אצלו בכיס… הוא ביקש 48 שעות שקטות, ובסופן יחזיר את תשובתו הסופית…
מתברר כמו תמיד שאין להציג/להציע
פרויקט לחברה מסחרית מבלי שתחתום מלכתחילה על הסכם סודיות נוקשה בו תשמרנה זכויות היוצרים של המתכנן.
הסאגה שהבאת כאן כאילו תפורה שתתנהל כפי שהעליתי לעיל והיתה נחסכת.
ברכות לכולם.