מנכ"ל חברת
"דנוס-כהן-להט"
שמאי מקרקעין
יו"ר לשכת שמאי מקרקעין בישראל (בדימוס)
מלחמת התשה – זה מה שהיה לנו בשנה האחרונה בשוק הנדל"ן הישראלי והשוק אכן מצוי, בתחילת השנה החדשה, מותש ומוחלש, קפוא ומבולבל. נדמה כי שר האוצר נואש מהעיקשות של הישראלים לשלם יותר עבור דירות מגורים והחליט כי אם הוא לא מצליח לנצח את השוק, אולי צריך פשוט להרוג אותו, או משהו קרוב לכך.
וכך החל לו הניתוח שבסיומו, וגם אם יצלח, לא בטוח שהחולה יישאר בחיים.
זו הייתה שנה של מלחמת התשה שרובה ככולה התנהלה בתקשורת. היא כללה פמפום קבוע של הצלחות מכרזי מחיר למשתכן (במכירה לקבלנים כמובן) תוך ציון עקבי וכמעט אובססיבי של גובה ההנחה בש"ח לה יזכו הזוכים המאושרים בדירות שייבנו מתישהו בעתיד.
היא כללה גם מלחמה מוצהרת ומוחלטת במשקיעי הנדל"ן ומרובי הדירות, בצורת חוק מיסוי דירה שלישית, הדיבורים עליו במשך חודשים טרם אישורו, אישורו החטוף, ביטולו המפתיע בבג"ץ והמלחמה המחודשת על העברתו בשנית.
היא כללה מכרזים, הבטחות, הצהרות ונסיעות להביא לעם ישראל בשורה, בדמות אלפי פועלים סיניים וחברות בניה זרות, כשרק מעטים הניחו כף רגלם עד היום על אדמת ארצנו הקדושה.
היא כללה יישור קו כמעט אלים של כל מי שמנסה לומר בממשלה משהו שונה מהקו האחיד של "מחירי הדירות יורדים" או ירדו בקרוב. כך, נפסקו סקירת סקירות והותקפו מדדים וכך החלנו לקבל סקירה שבועית, לא פחות, של הכלכלן הראשי באוצר, שמעבר לעובדת נאמנותו הבלתי שנויה במחלוקת לבוס במשרד, הבנתו בתחום הנדל"ן אינה רבה לדעתי.
היא כללה ירידה בהתחלות בניה וקיפאון כפוי בשוק הדיור, כתוצאה מהבירוקרטיה המלווה את תכנית מחיר למשתכן. קיפאון שבוודאי לא מעיד על צורכי הציבור בעת הזו, כי אם על האמון הזמני ממנו נהנית מדיניותו של שר האוצר ותקווה טבעית, שלא לומר צורך, לירידת מחירים.
היא כללה מגה הגרלות של דירות, שחלקן עדיין אינו בתכנון וזוכים מאושרים שקיבלו סמס והודעת מייל על זכייה ועל הזכות להמשיך ולהתמודד ובינתיים לשלם שכר דירה.
היא כללה גם תחילתו של תהליך הפקת לקחים במסגרתו נוכחו מקבלי ההחלטות כי המציאות בשוק הדיור היא קשה מהפרחת מספרים בוועדות תכנון ובתקשורת. לתכנן ולבנות דירה ותשתיות צמודות לוקח זמן, עולה הרבה כסף והקשיים גדולים.
תמהול תכנית מחיר למשתכן הגיע, מעט מידי ומאוחר מידי.
זו הייתה שנה שנעשו בה דברים גדולים וגם כל הטעויות האפשריות ולכן השוק עדיין מחפש את דרכו וקו מגמה ברור אין,
למרות מדד הלמ"ס המלמד על ירידות מחירים מינוריות ולא סופיות.
זו הייתה שנה שבה הצטרפו לשוק מחפשי פתרונות הדיור עוד לפחות 60 אלף משקי בית חדשים. עד שבאוצר לא באמת יפנימו את העובדה שמדובר בשוק צומח עם ביקוש קשיח (גם לרכישה וגם להשכרה), ההתשה תימשך ומצב הרוכשים, למרות ההתשה, דווקא יורע.
זו הייתה שנתה ה-69 של מדינת ישראל וכולנו מקווים ששנתה ה-70 תהא השנה שבה תגיע הבשורה ואולי, אולי ניתן יהיה להפסיק ולהתיש את שוק הנדל"ן הישראלי ואת העוסקים בו.״
