ישראל מכורתי

"יום יום אני מהלכת בר"ג עיר מכורתי ותוהה בליבי איך הצליחו מייסדי העיר לבנות בפרק זמן קצר כ"כ עיר מכוערת כ"כ", אומרת לנו מעצבת הפנים הידועה ברברה ברזין, בעלת בית ספר מוביל ללימודי עיצוב פנים. והיא לא מסתפקת בזה: "מילא מכוערת, אבל היא גם לא מתוכננת, לא מאורגנת,שלא לדבר על חנייה. אני מפלסת את דרכי במדרכות עמוסות לעייפה במכוניות חונות ומרוצפות בצואה של כלבים. שמה את נפשי בכפי בניסיון נואש לעבור במדרכות צרות במיוחד שגם סיני קטן ורזה לא יכול לעבור בהן. וכל זה בעיר שתוכננה ונבנתה במהלך 90 השנים האחרונות. לדעתי פריז כבר עמדה על תילה, אפילו לונדון. אולי אפשר ללמוד ממקומות אחרים איך מתכננים ובונים עיר".

רגע אחרי הבחירות ושבועות ספורים לפני יום העצמאות ה-71 לישראל, ברזין סבורה שזהו זמן מצויין לחשבון נפש ולנסות לפחות לחשוב מסלול מחדש, למרות שהיא סקפטית. אלה שביקרו בדירתה יעידו שהיא אנטיתזה מוחלטת למתרחש בחוץ- מעין נווה מדבר בלב העיר המאובקת והסואנת.

בעודה נוסעת לסטודיו שלה שממוקם במרכז תל-אביב יוצא לה לתהות לא אחת איפה טעינו: "לפעמים אני חושבת שאדריכלי הערים בארץ חשבו שלעולם ייסעו פה על סוס ועגלה.לא חשבו שאולי בארץ חמדת אבות מתישהו תהיה כאן מכונית??!! היכן שרק העין נחה קופצים בתים עם תריסי פלסטיק- שבורים כמובן. דודי שמש ואנטנות עד האופק. הרחובות הראשיים בכל הארץ מתהדרים בבתים שנוזלים ממש על הרחוב, מה שמייצר חזיתות מפויחות מה שגם לאורך זמן מזמין אנשים במצב סוציו אקונומי נמוך להתיישב בבתים האלה ולהוריד אותם בצורה סופית למצב של "סלאמס" מתקדם".

אוקיי, הבהרת היטב את עמדתך, אבל איך בפועל את מציעה לשפר את המצב?

"נתחיל בקרן שיפוצים עירונית- לא, לא צריך להיבהל, אין צורך להעלות מיסים. אפשר לעבוד עם מה שיש, בטח ובטח בערי המרכז שהן מהעשירות בארץ. לקרן שיפוצים הזאת יופרש סכום קבוע מתוך הארנונה וכל 10-15 שנה הכסף שמצטבר בקרן יועבר לטובת שיפוץ חזיתות המבנים כשבמקביל, תפריש כל עירייה את אותו סכום. כלומר 50/50. על השיפוץ יחליט המהנדס או ועדה. בתים מטופחים, משופצים, יקבלו הנחה שנתית על הארנונה של בין 5-10%,  ע"מ לתת מוטיבציה לעניין ליתרת הקהילה. הכסף הזה כבר יוצא מכיסכם בכל מקרה. רק צריך לוודא שחלוקת הארנונה תלך לא רק לשחתויות, לשוחד ולמכוניות שרד אלא גם לטובת קרן השיפוצים הנ"ל.

ומה לגבי הרחובות עצמם?

"עצים- עצים עצים ושוב עצים. הגנים בערים השונות הולכים ופוחתים ובמקומם נבנות מפלצות בטון. אז ע"מ למתן את העסק הזה אפשר לשתול עצים ברחובות עם נוף רחב, לוודא שאינם מרימים את המדרכה. לדאוג שחברת חשמל לא תגזום אותם השכם והערב ואת העצים הקיימים במיוחד בכניסה לבתים לבקש שלא יגזמו אותם בצורת כדורים, משולשים וכד' אלא להשאירם בצורתם הטבעית, שעץ יראה כמו עץ,  ע"י כך העצים קצת יסתירו את החזיתות המכוערות, יתנו פרטיות לדיירים, יורידו בשלוש מעלות את החום ברחוב יתנו צל לעוברים והשבים ואולי בסוף יהיה אושר גדול".

"עיר קיימת היא אורגניזם חי", אומרת ברזין ומוסיפה כי, "כשהולכים לטפל בכשלים תכנוניים אפשר לעשות טיפול קוסמטי או ניתוח כירורגי". היא מודעת לכך שהצעותיה בשלב זה הן בפירוש ברמה של טיפולים קוסמטיים: "אם רוצים להיכנס לניתוח כירורגי שלדעתי הוא אקוטי צריך היה להוריד את שורת הבתים הראשונה ברחובות הראשיים, להרים במקום שורת הבניינים הבאה בתור מגדלים הטובלים בפארק וע"י כך נותנים מענה לבעיות חנייה לריאה ירוקה ולעיר שגאווה להיות חלק ממנה".