פרויקט בעיצובה של מעצבת הפנים רונית טל

בני זוג שפרשו לפנסיה ועוסקים כיום בתחום הקאוצ'ינג, החליטו שהבית הפרטי בתל מונד כבר גדול להם מדי, ועברו לדירה חדשה שרכשו בפרויקט איכותי בעיר ימים, רמת פולג. מאחר ששניהם צעירים ברוחם ובנפשם, חובבי עיצוב ואוהבי צבע, נבחר לדירה קונספט מינימליסטי עם נגיעות אמנותיות, המשלבות את חיבתם לצילום וטיולים בעולם.

ההשראה לבחירת הצבעים לבית – אפור על גווניו, לבן וצהוב אוקר (חרדלי) – נלקחה מנוף הדיונות והים המשתקף מחוץ לדירה, והעיצוב התבסס על יצירת המשכיות בין הפנים לחוץ.

בשל גודלה של הדירה היא מלאת הפתעות עיצוביות ומשחקי הצצה, שלא שוכחים גם את הצד הפרקטי. הוחלט למשל לוותר על פינת האוכל ולאפשר מרחב מחיה מכובד באזור הציבורי. המחשבה על כך נבעה מחוסר שימוש יומיומי בשולחן פינת האוכל, שנפתח רק בשעת אירוח. במקומו הוצבה בצמוד לקיר קונסולה, שנרכשה מחברה המייצרת פתרונות אחסון מתקדמים, והיא נפתחת לשולחן, המיועד ליותר מעשרה אנשים. גם שולחן הקפה בסלון הידראולי ומתרומם לגובה של שולחן אוכל, ובשעת אירוח מצרפים בני הזוג את שני השולחנות ומקבלים יחד אופציית אירוח עצומה.

כבר באזור המבואה בכניסה נגלה דרך הוויטרינה נוף הים התיכון והדיונות של שמורת הטבע הנפרסת מתחת לפרויקט. קיר בעל חרך קטן מאפשר הצצה קטנה למטבח הגדול, שהועתק ממקומו המקורי בסלון (במקום שבו עומדת היום ספרייה), כדי לאפשר לבעלת הבית לעסוק בנוחות בתחביב הבישול הבריא שלה. אי גדול לאחסון וישיבה, שהוא לב הבית, מאפשר לעבוד מול הנוף, ובמדפים פתוחים מעל השיש מוצגים כלים יפניים מהאוסף הפרטי שהביאו עימם בני הזוג מיפן.

קיר הסלון, שחוצץ בין הדירה לדירת השכנים, עובה ב-25 ס"מ כדי לבודד את הדירה מרעש. הוא נצבע בטיח דיונה אפור המדמה את צבע החול ובתוכו נשתל קמין עם ארובה, שמותאם במיוחד לדירות מגורים, ובחלק התחתון נוצרה נישה לספרים וכלים מיוחדים מיפן. הנישה נמשכת גם מאחורי הספה, כך שניתן לשלוף בנוחות ספר במהלך הישיבה. מהסלון יש יציאה למרפסת, בה נוהגים בני הזוג להתחיל את יומם, וגם בה קיימת אופציית אירוח נרחבת עם שולחן, ספה, גרילר וצמחייה שבה אוהב בעל הדירה לטפל.

עיסוקם של בני הזוג חייב ליצור שני חדרים טיפולים לקבלת מטופלים בבית – האחד הוא ממ"ד אינטימי עם שולחן עבודה, ספה, כיסא מטופל, ארון ומזנון חרדלי, והשני הוא חדר עבודה גדול ומרווח, שנוצר מאיחוד של שני חדרי שינה, ומשמש בסופי שבוע לאירוח הנכדים. בפעולה זו הפכה למעשה הדירה מ-5 חדרים לארבעה. הקיר הנושק למסדרון הארוך נשבר, ובמקומו הוצבה מחיצת זכוכית באורך של כ-6 מטרים, עם וילון חשמלי לצורך מתן פרטיות. בכך הועלם למעשה המסדרון האפל שמוביל לחדרים, נוצרה נקודת מבט מסקרנת למי שיושב בסלון וצופה החוצה דרך החלונות, ובדירה הקטנה התגברה משמעותית תחושת המרחב.

גם לחדר השינה נבחרו צבעי ים וחול, המושפעים מהנוף הניבט מהחלון. מעל המיטה נתלה צילום מדוזה של בעל הדירה חובב הצילום, שהושם בתוך קופסת אור, וכך כשהאור דולק, המדוזה זוהרת. קופסת אור דומה שעליה צילום של פריחת הדובדבן ביפן, נתלתה בגובה קיר שלם בסוף המסדרון, ומושכת את מי שנכנס לאזור הפרטי להתקרב ולהביט בה. על גבי הקיר המעובה בסלון נתלה צילום נוסף שלו, עם צורות גיאומטריות. צורות של מלבן וריבוע חוזרות על עצמן כנקודת צבע צהובה המקיפה את ארון החשמל במסדרון.

לסיכום, גם בשטח קטן יחסית הצליחה המעצבת ליצור תחושת מרחב וסקרנות, תוך משחקים של גלוי ונסתר, לצד אווירה של דירת נופש מפנקת.