קווים לדמותו של הבית הישראלי
רגע לפני ערב הגאלה השנתי של IID- אגודת מעצבי הפנים בישראל, יצאנו לבדוק האם ניתן להגדיר את הבית הישראלי, ובתוך כך את עיצוב הפנים הישראלי, תחת כותרת אחת. הוא נתפס ככור מחצבתנו ועם השנים אנו משקיעים בו יותר ויותר, אך האם פיתחנו הוויה תכנונית ועיצובית מוגדרת משל עצמנו? חברי האגודה, מהמעצבים והאדריכלים המובילים בישראל, עונים.
האבולוציה שעבר הבית הישראלי בעשורים האחרונים מעוררת התפעלות. מהבתים של ראשית ההתיישבות, בהם תודעת התכנון והעיצוב היתה מזערית, אם בכלל, הבית הישראלי מודל 2019 מאגד חללים מנומקים היטב, מתוכננים בקפידה ובאיכות שאינה נופלת מאלה המוצגים בפלטפורמות העיצוב המובילות בעולם.
מתוקף היותנו ערב רב של תרבויות, הישראלים מושפעים מעיצובים שהושאלו ממדינות המקור. אם בשנים הראשונות עסקו כאן בהישרדות, תקומה ואיכלוס המוני מהגרים, הרי שבשנים האחרונות התפתחה תרבות אקלקטית הממחישה על ידי העיצוב את הטמפרמנט הישראלי והתרבויות השונות: שילובים של מזרח ומערב, מודרני ועתיק, חם- קר וכיוב'. החוק היחיד הוא שאין באמת חוק וכך בדיוק נוצרים חללים הנאמנים לשפה היחודית שמדברת לקהל הישראלי.
גניה שוורץ, בעלת המשרד 'גש תכנון אדריכלי ועיצוב פנים' סבורה אחרת: "המושג 'בית ישראלי' היה קיים לפני העידן של הכפר הגלובלי, ומאז אין מאפיינים לבית הישראלי לעומת בתים בעולם", היא מסבירה. "עם זאת, הישראלים מארחים יותר, משפחתיים יותר ולכן שחיקת פנים הבית גבוהה יותר וכתוצאה מכך הם גם נוטים להחליף, לשנות ולרענן את עיצוב הפנים מדי כחמש שנים, תדירות גבוהה בהרבה מבארצות אחרות, ומכאן הזדמנות להיות מעודכנים יותר".
לדברי שוורץ, "האסתטיקה נכנסת ייותר ויותר לתודעה הישראלית ולכן אנו רואים רבים מבעלי הבתים שנעזרים באנשי מקצוע בתחום העיצוב. בתוך כך, הנטייה העיקרית בעיצוב הבית הישראלי היא מינימליזם והחומרים המשמשים לעיצוב הפנים מתחדשים כל העת. הטכנולוגיה המשרתת את הבית תופסת מקום נכבד בפנים הבית ושילובה דורש התייחסות מתוחכמת יותר ויותר בשל הצורך להסתיר תשתיות שהיקפיהן הולכים וגדלים. בעידן זה מתאים לחזור למושג "מכונת המגורים" שתבע האדריכל לה קורבוזייה. במכונת המגורים החללים לובשים אופי רב שימושי".
כך מסבירה שוורץ לדוגמה כי חדר המגורים והמטבח הפכו לישות אחת, חדר הרחצה הפך לספא, חדר העבודה נודד לכל חלל מגורים באמצעות המחשב הנייד והתאורה הפכה לנסתרת למעט המקומות בהם רוצים להדגיש את נוכחותה. "בימינו הנטייה היא ליצור חללים גבוהים יותר כשמתאפשר", היא מסבירה. "לגבי שטחי המגורים- שטחי האירוח, הבילוי והפנאי גדלים על חשבון חדרי השינה ובעיקר על חשבון חדרי הילדים וכן הישראלים גילו מחדש את המרפסות. הדירות במגדלי המגורים הן בעלות אופי ייחודי, המתבטא בדו-שיח בין מכונת המגורים לסביבה האורבנית. מעטפת הזכוכית הנפוצה במגדלי המגורים מצריכה חשיבה מיוחדת בתכנון ועיצוב הפנים של הדירות.
מעצבת הפנים טל חסדאי מסבירה כי המונח "בית" קיבל פרופורציות אחרות מאלה אליהן היינו מורגלים: "כיום מטר רבוע הוא הון בפני עצמו ועל כן כל שטח שיש צריך לנצל בצורה מקסימלית", היא אומרת. "בית ישראלי יכול לשבת על שטח של 2 דונם במושב ובאותה נשימה זאת יכולה להיות דירת 60 מ"ר שמגדלים בה ילדים, עובדים ממנה ומארחים באופן תדיר בני משפחה וחברים- זוהי המציאות הישראלית. היום יש לנו את הכלים והיכולות לתכנן את הבית באופן אינדבדואלי על פי צרכי הלקוח כדי שיהיה פונקציונאלי וגם מפנק ומספק. בדומה לחיים הדינמיים בישראל, גם עיצוב הבית הישראלי צריך להיות גמיש ולקחת בחשבון שינויים עתידיים: המשפחה שמתרחבת, מרחב העבודה שצריך לגדול וכיוב'.
"כמי שחיה בבית מארח ופתוח לכולם, אני יודעת כמה חשוב שהבית יהיה מסודר ונעים והדבר מתאפשר רק כשלכל דבר יש את המקום שלו", ממשיכה ומסבירה חסדאי. "פתרונות אחסון יצירתיים עבור כל פריט בבית נותנים רוגע ושלווה לעין ולנפש. במציאות אינטנסיבית של שגרת היום יום, הבית הוא המקום השפוי שמטעין אותנו באנרגיות ולכל אחד יש את האזור "שלו" בבית. ניתן בתכנון נכון להפוך את המקום האהוב לאלמנט עיצובי- ספריה גדולה, מרחב צפיה במסך, מטבח רחב ידיים".
טל גולדשמיט פיש, בעלת סטודיו לאדריכלות ועיצוב פנים, מסבירה כי בימים אלה אנו מעצבים את ההווה, תוך התייחסות אל העבר ותמיד בראייה קדימה לעתידנו: "דלות החומר שהייתה קיימת בראשית ההתיישבות בארץ, יחד עם עקרונות המודרניזם האירופאי – יצרו את השפה העיצובית, החומרית והצורנית המאפיינת את הבניה והעיצוב של ימנו אנו. במדינה צעירה כשלנו, שהחלה כקיבוץ גלויות של מהגרים מארצות שונות, שהשאילו סממני עיצוב ממגוון רב של מדינות הגולה, אנו נמצאים בתהליך מתמיד של זיקוק סגנון מקומי ההולך ונרקם עם השנים. הוא מושפע מהקונטקסט הסביבתי, מתנאי מזג האוויר, ומאופי חיינו בארץ הקטנה שלנו".
לשיטתה, למעצבי הבתים אחריות גדולה לחקור ולמצוא את השורשים שלנו כעם, לקחת בחשבון את הסובבים אותנו ולהתייחס למורשת וכן לרוח התקופה. "כל אלו אנו מרכיבים את 'הבית הישראלי' שהוא תמיד פתוח ותמיד יקבל בברכה אור ואוויר" היא מסבירה. "הבית תמיד יהיה ירוק בצמחיה, לא נוותר בקלות על מרפסת וכן על מטבח שישמש כלב הבית ויפתח לסלון ולפינת האוכל, זאת בשל היותנו משפחתיים ומארחים. בתוך כך נראה שימוש רב בחומרים טבעיים, ללא אורנמנטציה מוגזמת. קירות לבנים וטיח חוץ שעמידים בתנאי מזג האוויר והאוויר המלוח לאורך קו החוף הארוך שלנו".
